יום ארוך הפעם.
על הבוקר התחלנו לעלות את הר תבור. העליה קשה ותלולה, לא כמו במירון. פשוט דוך למעלה. כל פעם שאני הרגשתי שאני צריך לעצור טיפה, עבדתי על עצמי שאני אעצור שם בסלע הבא. איכשהו זה עבד עד שהגעתי למעלה.
בפיסגה חיכיתי לאורי, טל ויערה, וביחד הקפנו את המנזר שלמעלה. פגשנו את עמוס וטלי שבדיוק קמו. על כביש הגישה למנזר חיכינו לתמר ונטלי ונשנשנו משהו. טל ואני נכנסנו למנזר, אבל הוא היה עדיין סגור עד ל 8:00 בבוקר.
משם הירידה בצד השני הייתה גם תלולה. לא הייתי רוצה לעשות את זה בגשם, עם כל הבוץ הפוטנציאלי הזה.. הגענו לכזה מרכז מסחרי קטן שממנו יוצאות ההסעות למנזר למעלה. היה מפוצץ בתיירים, כנראה נוצרים צליינים כולם. לשם שינוי לא קנינו נוק-אאוט/מגנום.
המשכנו אחרי פאתי שיבלי ויצאנו לכיוון יער בית קשת. אכלנו ארוחת בוקר לפני הר דבורה.
עד להר דבורה השביל היה נחמד מאוד. עוברים בין עצים, רואים כל הזמן את התבור. העליה לדבורה קצת מעצבנת, כשהשביל מקיף את הפיסגה בדרך למעלה. גם תיכננו למלא שם מים, אבל מסתבר שאין שם שום ברז. קצת נתקענו. גם החלטנו לנסות למשוך עד לצומת המוביל, ואז אני אוכל לחזור לת"א לפגוש את אורנה לפני שהיא טסה, והם ילכו לנוח אצל אחות של אורי בגניגר. עמוס וטלי תיכננו בכל מקרה לעצור בנצרת אצל החברים החדשים שלהם מפארק שוייץ.
אחרי שכולם הגיעו (עמוס וטלי הפסיקו להיות חלק מה"כולם") ירדנו למטה והלכנו לכיוון עין מאהל. אורי ואני עלינו לכפר ומילאנו מים לכולם מהבית הראשון שמצאנו. הם נתנו לנו גם קנקן אחד מלא במים קרים מהמקרר. כשחזרנו למטה לכולם הם החליטו להשאר שם עוד קצת, ואני יצאתי ישר בשביל לסיים את העליה הזאת.
העליה משם לנצרת הייתה ממש מעצבנת. אני איבדתי את השביל איזה פעמיים או שלוש, ובכל מקרה הוא היה מעפן. לא היה נוף, ונמאס מלעלות כבר היום, והיה חום אימים.
כשסוף סוף הגעתי לכביש למעלה, מצאתי פינה עם קצת צל ונשכבתי על המדרכה לחכות לכולם. התעפצתי קצת עד שאורי הגיע, ואז התעפצנו ביחד עד שכל השאר גם באו. ואז נחנו עוד טיפה סתם ככה.
יצאנו משם ב 15:30. קצת מאוחר מידי בשביל 12 ק"מ נוספים. ההליכה משם הייתה די קלה לאורך הכביש, אפילו שפספסתי את הירידה למשהאד בהתחלה. במשהאד נטלי החליטה פתאום שהיא רוצה להפרד מכולם, אז שנדבר עם עמוס וטלי. זה לא ממש קרה..
משם המשכתי עד להושעיה, אבל לא ראיתי את המשך השביל, אז רק כשיערה באה המשכנו ביחד לציפורי וראינו שהשביל באמת עבר איפה שהלכנו. חיכינו לשאר בקבר רבי יהודה הנשיא, אבל הסתבר שהשאר הסתבכו בהושעיה והקיפו אותה. התחיל להחשיך, ולי נשארו עוד איזה 4 ק"מ עד למוביל. המשכתי הלאה כשיערה חזרה למעלה לציפורי, וניסיתי לסיים את הקטע הזה כמה שיותר מהר. החושך הגיע די מהר ועם הפנס לא ממש ראיתי את הסימונים של השביל, אבל אני מאשים את שיחת הטלפון מאורנה בזה שלא שמתי לב ופספסתי את השביל איפשהו. המשכתי הלאה לכיוון הכביש, חציתי שדה קוצים, והגעתי לגדר שהייתה לאורך הכביש. הלכתי מערבה לכיוון צומת המוביל. וגם הצלחתי לעבור את הגדר איפה שהיא נפסקה. אחרי עוד קצת הליכה לאורך כביש סואן בלילה הגעתי לצומת, והתחלתי לנסות לתפוס טרמפים תוך כדי שאני מחליף חולצה ומוריד את הנעליים. אורנה כבר אמרה לי שאין אוטובוסים שעוברים שם יותר, אז התקווה נראתה קלושה.
אורי, טל ויערה עברו במכונית של נועה וראו אותי, והתקשרו בשביל לאחל לי בהצלחה, אבל באמת במזל הצלחתי לתפוס טרמפ עד לעפולה, ואיך שירדתי ממנו תפסתי אוטובוס לת"א והגעתי ב 22:00 בול לתחנה בסמינר הקיבוצים. כל הנסיעה מעפולה רק חשבתי על משהו לשתות, ופשוט לא הספקתי לקנות שם בתחנה לפני שהאוטובוס יצא. היה קשה, אבל שווה.
על הבוקר התחלנו לעלות את הר תבור. העליה קשה ותלולה, לא כמו במירון. פשוט דוך למעלה. כל פעם שאני הרגשתי שאני צריך לעצור טיפה, עבדתי על עצמי שאני אעצור שם בסלע הבא. איכשהו זה עבד עד שהגעתי למעלה.
בפיסגה חיכיתי לאורי, טל ויערה, וביחד הקפנו את המנזר שלמעלה. פגשנו את עמוס וטלי שבדיוק קמו. על כביש הגישה למנזר חיכינו לתמר ונטלי ונשנשנו משהו. טל ואני נכנסנו למנזר, אבל הוא היה עדיין סגור עד ל 8:00 בבוקר.
משם הירידה בצד השני הייתה גם תלולה. לא הייתי רוצה לעשות את זה בגשם, עם כל הבוץ הפוטנציאלי הזה.. הגענו לכזה מרכז מסחרי קטן שממנו יוצאות ההסעות למנזר למעלה. היה מפוצץ בתיירים, כנראה נוצרים צליינים כולם. לשם שינוי לא קנינו נוק-אאוט/מגנום.
המשכנו אחרי פאתי שיבלי ויצאנו לכיוון יער בית קשת. אכלנו ארוחת בוקר לפני הר דבורה.
עד להר דבורה השביל היה נחמד מאוד. עוברים בין עצים, רואים כל הזמן את התבור. העליה לדבורה קצת מעצבנת, כשהשביל מקיף את הפיסגה בדרך למעלה. גם תיכננו למלא שם מים, אבל מסתבר שאין שם שום ברז. קצת נתקענו. גם החלטנו לנסות למשוך עד לצומת המוביל, ואז אני אוכל לחזור לת"א לפגוש את אורנה לפני שהיא טסה, והם ילכו לנוח אצל אחות של אורי בגניגר. עמוס וטלי תיכננו בכל מקרה לעצור בנצרת אצל החברים החדשים שלהם מפארק שוייץ.
אחרי שכולם הגיעו (עמוס וטלי הפסיקו להיות חלק מה"כולם") ירדנו למטה והלכנו לכיוון עין מאהל. אורי ואני עלינו לכפר ומילאנו מים לכולם מהבית הראשון שמצאנו. הם נתנו לנו גם קנקן אחד מלא במים קרים מהמקרר. כשחזרנו למטה לכולם הם החליטו להשאר שם עוד קצת, ואני יצאתי ישר בשביל לסיים את העליה הזאת.
העליה משם לנצרת הייתה ממש מעצבנת. אני איבדתי את השביל איזה פעמיים או שלוש, ובכל מקרה הוא היה מעפן. לא היה נוף, ונמאס מלעלות כבר היום, והיה חום אימים.
כשסוף סוף הגעתי לכביש למעלה, מצאתי פינה עם קצת צל ונשכבתי על המדרכה לחכות לכולם. התעפצתי קצת עד שאורי הגיע, ואז התעפצנו ביחד עד שכל השאר גם באו. ואז נחנו עוד טיפה סתם ככה.
יצאנו משם ב 15:30. קצת מאוחר מידי בשביל 12 ק"מ נוספים. ההליכה משם הייתה די קלה לאורך הכביש, אפילו שפספסתי את הירידה למשהאד בהתחלה. במשהאד נטלי החליטה פתאום שהיא רוצה להפרד מכולם, אז שנדבר עם עמוס וטלי. זה לא ממש קרה..
משם המשכתי עד להושעיה, אבל לא ראיתי את המשך השביל, אז רק כשיערה באה המשכנו ביחד לציפורי וראינו שהשביל באמת עבר איפה שהלכנו. חיכינו לשאר בקבר רבי יהודה הנשיא, אבל הסתבר שהשאר הסתבכו בהושעיה והקיפו אותה. התחיל להחשיך, ולי נשארו עוד איזה 4 ק"מ עד למוביל. המשכתי הלאה כשיערה חזרה למעלה לציפורי, וניסיתי לסיים את הקטע הזה כמה שיותר מהר. החושך הגיע די מהר ועם הפנס לא ממש ראיתי את הסימונים של השביל, אבל אני מאשים את שיחת הטלפון מאורנה בזה שלא שמתי לב ופספסתי את השביל איפשהו. המשכתי הלאה לכיוון הכביש, חציתי שדה קוצים, והגעתי לגדר שהייתה לאורך הכביש. הלכתי מערבה לכיוון צומת המוביל. וגם הצלחתי לעבור את הגדר איפה שהיא נפסקה. אחרי עוד קצת הליכה לאורך כביש סואן בלילה הגעתי לצומת, והתחלתי לנסות לתפוס טרמפים תוך כדי שאני מחליף חולצה ומוריד את הנעליים. אורנה כבר אמרה לי שאין אוטובוסים שעוברים שם יותר, אז התקווה נראתה קלושה.
אורי, טל ויערה עברו במכונית של נועה וראו אותי, והתקשרו בשביל לאחל לי בהצלחה, אבל באמת במזל הצלחתי לתפוס טרמפ עד לעפולה, ואיך שירדתי ממנו תפסתי אוטובוס לת"א והגעתי ב 22:00 בול לתחנה בסמינר הקיבוצים. כל הנסיעה מעפולה רק חשבתי על משהו לשתות, ופשוט לא הספקתי לקנות שם בתחנה לפני שהאוטובוס יצא. היה קשה, אבל שווה.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה