יום 18: מדרך נמיר לכפר הבפטיסטים

It was hard, getting back on trail this morning. I had to wait for Uri and Tal to get to Tel-Aviv, from Tel-Baruch Beach. Yaara went home for the holiday.
They got here at about 10:30, so I had time to get ready in the morning. I met them back at the Yarkon Park, and started walking east towards Afek Park.
This annoying dude gave us all kinds of useless advice for the day, after doing the same route himself a week ago, or something. It was kinda nice of him at the beginning, but he just never stopped giving us more and more advice, and we just wanted to get going...
When we reached the infamous Yarkon bridge near the Ayalon mall we went over to buy white gas for my gas stove. Tal stayed with the backpacks on the trail, and when we got back she told us she is taking the rest of the day off, and be back tomorrow.
Uri and I kept on walking along the stream. The trail was completely flat, and had plenty of shade along the way.
I managed to get off the trail after the bit where the trail just goes through a stream, without a way to avoid getting wet. Uri got on the right trail, and I cought up with him shortly afterwards.
The plan was to get all the way to the train station in Rosh Haayin, but the day was getting late, and we wanted to be done early enough so we can get home for the new year's dinner. After some thinking we decided we will stop about 2Km before the train station, and head out to a gas station on route 40.

יום 17: מחוף השרון לדרך נמיר

A very short day indeed.
It all started with a nice ride with Uri's Dad to Hasharon Beach in Herzliya. After getting our gear on our backs, at the shore, we headed out. Uri, Tal and Yaara were going only to Tel Baruch Beach, but I was heading all the way into Tel-Aviv, so I just started trucking it.
The walk was quite easy on the beach. Not many sandy bits. I really got into a good pace, and hit the Tel Baruch Beach quite early. I managed to miss the trail again, as it took east just before the beach, but quickly found it again.
While walking on Tsvi Propes street in Tel-Aviv I met an older lady who was also walking along. She was quite surprised to hear I came all the way from Kibbutz Dan, and I told her about the trail. Maybe she will do the trail herself some day...
It was very nice to have finally reached the Yarkon Park. After so many times I've walked in it in "real life", seeing the Israel Trail passing through (With an occasional hiker on it), I was walking on the trail in it. I bet everyone who saw me walking there was wondering what this idiot is doing there with his funny backpack and silly smile.
I reached Namir road at 11:30, just over 2 hours after I started walking in the morning. Quite fast, if I can say so myself. Easy trail, admittedly. Got myself off the trail and into Orna's parents' house, which is empty since they are all abroad at the moment (Coming home tomorrow...), and had a very nice shower, a complete laundry round, and a generally good and relaxing time. It'll be hard to get back on the trail tomorrow.

יום 16: מחוף בית ינאי לחוף השרון

What a night... I remember waking up with wind full of sand blowing inside my tent, and Uri, Yaara and Tal awake worried outside. Several seconds later the rain started dropping, and what seemed to be a nice roof between the containers turned out to be a hole-filled excuse for a shade. Quickly I got everyone's gear inside my tent and went back to sleep while hearing the rain drop on it. The others went running to the little hut we saw earlier on the bitch, which was also completely flooded, and ended up sleeping inside the handicapped toilets on the beach.
In the morning the sun was out again, and we managed to get going quite early. The walk along the shore was nice, seeing a lot of people just walking or jogging up and down the shore, but Tal and I missed the bit where the trail gets off the shore and into Netanya. We didn't know it at first, and sat waiting for Uri and Yaara for a long while on the beach, before finally catching them on the phone and finding out.
We then had a very expensive breakfest (salad, eggs, some bread) at a coffee shop above the beach, and just as we were heading out the rain started pouring. The coffee shop had no room to hide from the rain, so I made a run for it, got a bit drenched, and hid at the entrance to a hotel. The rain stopped after about 15 minutes, and everyone else came walking up the road and joined me. We kept on walking inside Netanya and along the beach, circling around Beit Goldmints, and finally through Irus Argaman Reserve and back down to the shore.
From there the trail was just along the waterline, under the cliffs. I got caught in a bit of a rain just as the trail took another turn east and up the cliff, but it also stopped after about 10 minutes. The trail kept on on top of the clifs until I reached Ga'ash, and went down to the beach. I sat there waiting for everyone else - the plan was to get to Rishpon Beach, but the life saver at Ga'ash told me there is nothing there, and here was the best place with running water and something that might be called a toilet.
I went in the water while waiting for everyone, and even got dry by the time they reached me. Since it was still way too early, we decided we'd push on to Apollonia Beach. I kept on walking, and finally got myself to the next orginized beach, and again sat waiting for the rest. We decided to push on once again, and kept on walking to Hasharon Beach, finally stopping for the day there.
The plan here was to meet up with Uri's Mom and get fed properly, and tomorrow mozy along to Tel-Baruch Beach for the big cook out Uri was planning the whole time. I gracefully avoided that, and told everyone I'd push all the way to Tel-Aviv the next day, and then meet up with them on the day after that.
The plan changed, though, when an offer was made for us to sleep in Uri's home. Nobody resisted the offer, so after we had had a wonderful pasta with vegetables and chicken made by Uri's Mom at the beach, we squeezed in two cars (His dad was also called in to help pick us up), and we spent the night inside a decent house, after a decent shower.

יום 15: מבית חנניה לחוף בית ינאי

The day started out nice enough in Beit-Hananya. We even managed to buy some breakfast at the grocery store (Some more cottage cheese), and then we headed out towards Jisr al Zarqa and the Mediterranean sea. Going through Jisr was a bit of a concern, after hearing about incidents other INT hikers had in there. Nir told us that only half a year ago they had some stones thrown at them, and generally felt it was no picnic walking down the main street. Happily, we ourselves didn't feel anything wrong in there, and the walk towards the beach was uneventful and quiet.
Walking along the sea was very nice, at first, even though the actual sandy bits are a bit harder to walk upon. We got closer to Ceasarea, and stopped just near the aqueduct beach (and the aqueduct itself...). From there the trail climbed a bit on the cliffs along the water, and then later it reached the road around the Ceasarea National Park, and we had a little bit of a road walk along Hippodrome and near the Theater. The trail then circled around Sdot Yam, and we walked through another short bit of road before we stopped for breakfast near a little junction.
We were trying to avoid the sun in the constantly moving shade, just passing some time in the hot hours. As usual I got my ass going before the rest of the gang did, as I always prefer getting to the end of the day early.
The walk from there consisted of circling around the power station, into the Nahal Hadera Park, and back towards the sea, and another way-too-long road walk towards Giv'at Olga. Then I crossed Road #2, and headed towards the railway station, where I filled up my water, and waited for the rest at the nearby picnic tables.
I was waiting for around an hour until Uri, Tal and Yaara came along. Sadly, Nir got off the trail for now at Road #2, heading home. We had a nice lunch there, and rested some more. With about 8 more Km until the Beit-Yanai beach, I headed out at around 16:00. The trail went around the Hadera forest, and later under the rail lines in a very claustrophobic tunnel. The bit from there to Nahal Alexander Park was the worst - it consisted of a sandy trail (like a beach), with small up and down bumps of about half a meter in height, for about 2-2.5Km. It just never ended... And when it finally did, with a turn to the left along the banks of the Alexander stream, it was a bliss.
Along the Alexander the trail was very nice, and there were plenty of people around there camping for the night. I thought about stopping there and waiting for the rest, but we needed to get to Beit-Yanai to buy food for the evening at the mall there, so I pressed on.
The bit from the end of the stream to Beit-Yanai beach was really sandy once again, but rather short. I got to the beach just before sunset, and the wind was really crazy over there. I just sat there on a boulder near the parking lot, and talked to some guy who got there from Tel-Aviv. Apparently he works for the SeeV high-tech recruitment company, so I told him I just found a new job.
After about an hour, Uri, Tal and Yaara came along. They managed to walk in the dark a bit, and phoned me several times for directions. They were quite beat from the long day, and so was I, and we were all very happy to go to the restaurant on the beach, and have some good burgers and beers. It all really made the day seem not as bad.
The winds kept on going, and we were tying to find a place for us for the night, and then all of a sudden Uri was talking to his dad, who happens to know the owמer of the place we were eating at. After a quick chat the owner told us where we can put our sleeping bags, and be more protected from the wind for the night - Just a little place between two containers, with something someone might call a roof over it.

יום 14: ממצפה עופר לבית חנניה

Another interesting day on the Israel Trail.
We started the day by finally getting on to the Ofer Lookout. Apparently it does have taps with running water on it, we weren't sure about it on the day before.
From there the trail went through several other camping sites, and I kept on trucking until I got to the road leading up to Meir Shfeyah. We were planning on buying some stuff to eat up there, so I hitched a ride into it, and apparently it is only a boarding school, with no shop. I filled up 3 2 litre bottles at the gate, and headed back down waiting for everyone to get there.
We had some lunch there, cooking a meal, since we were planning on getting to Beit-Hananya today anyway, and had a short nap on a dirt road. That is always fun, yeah. We also called Beit-Hananya secretariat, and they told us we can sleep on their lawn, and buy stuff at their grocery store.
I told them I'd meet up with them at the top of the Ramat Ha-Nadiv Nature Park, and went out again. Passing along the way a big supermarket I thought about stopping for food, but I figured it'll be much easier buying stuff in Beit-Hananya, and not carrying them around.
I continued up the mountain/hill thingie, and crashed on a bench just near Horvat Akev. I probably slept there for about an hour, before calling Uri - apparently they did stop at the supermarket, to buy food for tonight.
I kept on waiting until 17:00, but then I headed out for the final 2Km down the Carmel and into Beit-Hananya. The climb down was fun, but the bit along the railway was annoying, mainly because of all the gravel I had to walk on.
From there there was also the small bit of crossing route 4, which was hard. the cars kept on coming form both sides, driving fast, and for a while I was just looking for an oppertunity to run across. I then stopped, and figured I will not get myself killed over a stupid thing such as crossing a road, and just waited until the road was really clear, and crossed safely. There's an overpass being built there for the road over the rail lines, I hope they move the trail under the road as well.
Getting into Beit Hananya, two men over there told me where's the grocery store. I went there and treated myself to a tomato, cucamber, cottege cheese and a Snickers bar. It was one hell of a dinner for me.
I kept on sitting there, waiting for the rest to come over, when a car pulled over in front of me, and a lady just asked me if I want to get a shower - just like that. At first I was a bit shocked and just asked "what?", but then she asked if I was on the trail, and saying "yes" she just said "well, you probably didn't shower for several days now, don't you want a shower?". This time I did not lose my tongue, and immediatly said "yes!, I'd love a shower!". Her car was packed with her daughter-in-law and grand kids, so she just told me to follow her to her nearby house.
I went after the car (After buying some ciggarettes for Uri, Yaara and Tal), and was shown into the house. I had a wonderful shower, and Sarah told me I should call my friends to come on over to take showers as well.
When everyone else came over to the grocery store, I went over and picked them up, and they all had showers. The family living over there was wonderful. Sarah and her daughter just came today form Turkey, and her sisters and other daughters and sons were there, as well as her husband. After a while they also offered to make us laundry, and after we've noticed we have a lot of laundry to do, Sarah's sister took some to her house as well. Later we also used their kitchen to make dinner (Yaara made a mean Bolognse...), and slept on the lawn near their house.
It was a really great experience meeting such wonderful people on the trail, taking us into their home and treating us so nicely. This was one of the best places we've spent the night in, on the trail so far.

יום 13: מעוספיה למצפה עופר

A long long day...
We started off early, like Zammy recommended, and got out of Isfiya. The trail goes down Nahal Hek, which was very nice. Some rock scrumbling on our way down.
We had a nice breakfest over there, with tehini, halva, peanut butter - the lots!
further down the trail crosses Nahal Oren, and starts climbing up to Horvat Rakit. Up on the mountain side we got our first glimpse of the mediterreanen sea.
From there the trail went down the Carmel towards Oren Junction. Some bits were quite hand-over-heals down the rocks. It was a nice change.
I managed to lose the trail while going down to the Oren Junction camping site, and I had to scramble straight down someplace in order to get there. It was annoying.
I did get myself a 12 shekel Magnum bar over there. Vanilla, if I recall correctly. Damn gazlanim. I then waited for the rest down on the bench there, while tons of school kids were flooding the camping site. I got worried for a sec that the others went past me while I was walking off trail, but eventually they came and had some Magnums themselves.
From there we went to Ein Hod, but decided not to go into the famous restaurant, so we just had some lunch at the bus stop.
Further down the trail we hiked across a bit of an annoying bit - the trail just goes up and down towards Nahal Me'arot camping site. We filled up our water there, and went towards Ofer Lookout.
It was starting to get dark, and we had a long day, so we gave up just before climbing to the lookout, and went to a camping site just under it, near the road. Luckily we had plenty of water with us for the night and the beginning of the day tomorrow.

יום 12: מעין אום חמיד לעוספיה

Some of us had a good time this morning, when Uri went to respond to the call of nature and said something like "Guys, there's a swamp here". We all just ignored it, until he got back covered in mud all all the way up to his waist. Needless to say, we got plenty of photos of the sight.
We got back on the trail and headed over to Nahal Tsipori, stopping at Ein Yivka for breakfast. A Very nice place. Later we reached the Monk's Mill, and filled up on water there. I managed to lose the silicone thingie at the end of my right earphone over there. Damnit. I hate those earphones. Now I have an excuse for getting a new pair.
I borrowed Yaara's earphones for the way, and headed out while listening to the Starship Titanic. Really quite a crummy book, but it was somewhat amusing listening to a book while walking. The trail just follows the stream, and around Nofit, and I made another break just after crossing the road.
When Tal, Uri, Yaara and Nir came along we walked on a bit, and made another break under a nice tree before the climb up to Shaar Ha-Amakim Reserve.
I headed out towards the shop in Kfar Hassidim, hoping to get myself a Magnum/Nok-out. When I got there I couldn't find any, even though it was a big supermarket. Everything was glat-kosher.
I waited near there, talking with two guys doing the trail at a faster pace - they are only carrying water and some snacks for the day, and sleep every night in a room someplace. They got this far in 7 days.
I tried to find Zammy's number in Usafia. After calling some friends to search for it on the forum, Ori finally found it and gave it to me. I called Zammy and told him we might be coming over this evening, and he said that he doesn't have room for 5, but he will make some arrangements for us. Later he called me and gave me Rinat's phone, and she told me we can sleep on their lawn.
When everyone else came, Nir and I went to buy some food for later and for tonight, and Uri talked to a friend of his to come and meet us at Yagur. We bought "Tilonim", and carried them with us to Yagur (about 1 Km), and met up with Uri's friend.
The "Tilonim" were quite runny when we ate them, but it didn't stop me from drinking two of them. Uri's friend brought some fruit and drinks (Coca-Cola, as a always), but later he felt bad and went to a big supermarket and got us all some chicken and potatoes, which were all very good.
We crashed on the lawn down in Yagur for a while, before deciding to go up the Carmel. Two guys from Yagur told us we can stay there in the kibbutz, and even get plenty of left overs from the event that was on for the evening, but we headed out.
The climb was very nice, and it reminded me of bits of the Appalachian Trail. The views were good (Apart from the over-industrious Haifa bay), and the trail winded its way up the mountain. I met up with the "other team" (which were also less than 7 by now) at the camping spot half way up the mountain. They were skeptic about us making it all the way up in daylight, but I reached David Eisen Lookout Point at around 18:30, and the rest got there a short while later. We talked to Rinat about how to get to their lawn (They were just going out), and started wondering around Isfiya.
Zammy walked down the street and picked us up to show us the way to Rinat's place. We arranged our stuff on their lawn, and I showed Zammy my Rainbow tent and Mariposa Plus backpack. Show off. He then went home, and we went to his place a short while after for a shower, which was very nice.
Then Zammy took us our for dinner. It was kinda late already, and all the places he wanted to go to were closed, but we managed to find an open resturant in Dalyat el Carmel. Some hummus with meat, and we were all full.

יום 11: מצומת המוביל לעין אום חמיד

This was quite a short day.
I got on the bus to the Movil Junction at noon. I was supposed to meet Nir, Uri and Tal's friend, on it, but he managed to miss the bus.
I did meet up with somebody heading out to Kiryat-Shmone to start the Trail. He had two backbacks (!) and I gave him some advice. I don't think he survived the first day...
In the Movil junction I headed out a bit, and sat under a tree with my iPod. Yaara, Tal and Uri spent their day in Ganigar, and I was waiting for them to show up. After an hour they did, and we waited a bit more for Nir, but then Yaara, Tal and I gave up and headed out. We walked a little bit before it started to get dark, and waited for Uri and Nir. They did manage to get lost over there, and after a bit of shouting and waving the head lamp we all managed to re-unite.
We found a nice spot for the night and made ptitim for dinner. My new alcohol stove works just fine, and so does the MSR gas stove.

יום 10: מצומת גזית לצומת המוביל

יום ארוך הפעם.
על הבוקר התחלנו לעלות את הר תבור. העליה קשה ותלולה, לא כמו במירון. פשוט דוך למעלה. כל פעם שאני הרגשתי שאני צריך לעצור טיפה, עבדתי על עצמי שאני אעצור שם בסלע הבא. איכשהו זה עבד עד שהגעתי למעלה.
בפיסגה חיכיתי לאורי, טל ויערה, וביחד הקפנו את המנזר שלמעלה. פגשנו את עמוס וטלי שבדיוק קמו. על כביש הגישה למנזר חיכינו לתמר ונטלי ונשנשנו משהו. טל ואני נכנסנו למנזר, אבל הוא היה עדיין סגור עד ל 8:00 בבוקר.
משם הירידה בצד השני הייתה גם תלולה. לא הייתי רוצה לעשות את זה בגשם, עם כל הבוץ הפוטנציאלי הזה.. הגענו לכזה מרכז מסחרי קטן שממנו יוצאות ההסעות למנזר למעלה. היה מפוצץ בתיירים, כנראה נוצרים צליינים כולם. לשם שינוי לא קנינו נוק-אאוט/מגנום.
המשכנו אחרי פאתי שיבלי ויצאנו לכיוון יער בית קשת. אכלנו ארוחת בוקר לפני הר דבורה.
עד להר דבורה השביל היה נחמד מאוד. עוברים בין עצים, רואים כל הזמן את התבור. העליה לדבורה קצת מעצבנת, כשהשביל מקיף את הפיסגה בדרך למעלה. גם תיכננו למלא שם מים, אבל מסתבר שאין שם שום ברז. קצת נתקענו. גם החלטנו לנסות למשוך עד לצומת המוביל, ואז אני אוכל לחזור לת"א לפגוש את אורנה לפני שהיא טסה, והם ילכו לנוח אצל אחות של אורי בגניגר. עמוס וטלי תיכננו בכל מקרה לעצור בנצרת אצל החברים החדשים שלהם מפארק שוייץ.
אחרי שכולם הגיעו (עמוס וטלי הפסיקו להיות חלק מה"כולם") ירדנו למטה והלכנו לכיוון עין מאהל. אורי ואני עלינו לכפר ומילאנו מים לכולם מהבית הראשון שמצאנו. הם נתנו לנו גם קנקן אחד מלא במים קרים מהמקרר. כשחזרנו למטה לכולם הם החליטו להשאר שם עוד קצת, ואני יצאתי ישר בשביל לסיים את העליה הזאת.
העליה משם לנצרת הייתה ממש מעצבנת. אני איבדתי את השביל איזה פעמיים או שלוש, ובכל מקרה הוא היה מעפן. לא היה נוף, ונמאס מלעלות כבר היום, והיה חום אימים.
כשסוף סוף הגעתי לכביש למעלה, מצאתי פינה עם קצת צל ונשכבתי על המדרכה לחכות לכולם. התעפצתי קצת עד שאורי הגיע, ואז התעפצנו ביחד עד שכל השאר גם באו. ואז נחנו עוד טיפה סתם ככה.
יצאנו משם ב 15:30. קצת מאוחר מידי בשביל 12 ק"מ נוספים. ההליכה משם הייתה די קלה לאורך הכביש, אפילו שפספסתי את הירידה למשהאד בהתחלה. במשהאד נטלי החליטה פתאום שהיא רוצה להפרד מכולם, אז שנדבר עם עמוס וטלי. זה לא ממש קרה..
משם המשכתי עד להושעיה, אבל לא ראיתי את המשך השביל, אז רק כשיערה באה המשכנו ביחד לציפורי וראינו שהשביל באמת עבר איפה שהלכנו. חיכינו לשאר בקבר רבי יהודה הנשיא, אבל הסתבר שהשאר הסתבכו בהושעיה והקיפו אותה. התחיל להחשיך, ולי נשארו עוד איזה 4 ק"מ עד למוביל. המשכתי הלאה כשיערה חזרה למעלה לציפורי, וניסיתי לסיים את הקטע הזה כמה שיותר מהר. החושך הגיע די מהר ועם הפנס לא ממש ראיתי את הסימונים של השביל, אבל אני מאשים את שיחת הטלפון מאורנה בזה שלא שמתי לב ופספסתי את השביל איפשהו. המשכתי הלאה לכיוון הכביש, חציתי שדה קוצים, והגעתי לגדר שהייתה לאורך הכביש. הלכתי מערבה לכיוון צומת המוביל. וגם הצלחתי לעבור את הגדר איפה שהיא נפסקה. אחרי עוד קצת הליכה לאורך כביש סואן בלילה הגעתי לצומת, והתחלתי לנסות לתפוס טרמפים תוך כדי שאני מחליף חולצה ומוריד את הנעליים. אורנה כבר אמרה לי שאין אוטובוסים שעוברים שם יותר, אז התקווה נראתה קלושה.
אורי, טל ויערה עברו במכונית של נועה וראו אותי, והתקשרו בשביל לאחל לי בהצלחה, אבל באמת במזל הצלחתי לתפוס טרמפ עד לעפולה, ואיך שירדתי ממנו תפסתי אוטובוס לת"א והגעתי ב 22:00 בול לתחנה בסמינר הקיבוצים. כל הנסיעה מעפולה רק חשבתי על משהו לשתות, ופשוט לא הספקתי לקנות שם בתחנה לפני שהאוטובוס יצא. היה קשה, אבל שווה.

יום 9: ממצפה אלות לצומת גזית

נטלי שמעה יריות בלילה. היא העירה את כולנו אחד אחרי השני ושאלה אותנו אם אלה יריות. אני ניסיתי לשכנע אותה שזה הצבא מתאמן בגולן, אבל כנראה שזה לא נשמע ככה. יערה בטח תשמח לספר איך נטלי חיפשה את הסלולרי שלה בשביל להתקשר לפקח אלון ולספר לו שהיא שומעת משהו מאיפהשהו.
בבוקר הצלחנו לקום די מוקדם, ונדמה לי שאני אפילו יצאתי כשהיה טיפה חושך, ועוד יצאתי אחרון. אחרי הצריים תכננתי להגיע לכנס הבוגרים של השומר הצעיר בגבעת חביבה, אז שמחתי שאני סוף סוף אראה את אורנה, ושמתי קצב מהיר לכיוון צומת גזית.
המסלול היה ממש קליל ונחמד, נראה לי שדי בירידה קלה רוב הזמן. הרבה פרות רועות בדרך. עצרתי בסביבות שמונה לחכות לטל ואורי לארוחת בוקר, וכשאכלנו שם גם יערה הגיעה. משם המשכתי בהליכה מהירה לצומת גזית. הגעתי לשם ב 9:30 וחגגתי עם נוק-אאוט ומים קרים (10 ש"ח), וחיכיתי לכולם.
סתם רבצתי לי בכניסה לחנות בתחנת הדלק, וגם אורי הגיע אחרי כמה זמן. הטענו את הפלאפונים שלנו בחנות והעברנו את הזמן. אחר כך גם יערה וטל באו, ונטלי ותמר הצליחו להסתבך איפשהו והתקשרו אלינו איזה מליון פעמים בשביל שנסביר להן איך להגיע לתחנה.
בערך ב 12 החלטתי שאני אתחיל לנסות להגיע לגבעת חביבה, והתחלתי לעמוד שם בצומת בשמש ולהוציא את האצבע. לא עברו שם הרבה מכוניות, וגם מי שעבר בדרך כלל נסע לכפר תבור או לשיבלי, שהם קרובים מידי ובכלל לא בכיוון. לאט לאט התקרבתי לצומת, ובאחת המכוניות שעצרו ראיתי את ליאת, שאמרה לי עוד מראש שלדעתה אין הסעה מאורגנת לכנס מגזית. היא בכל מקרה נסעה לכפר תבור. נראה לי שלקח לי מעל שעה וחצי, עד שאיזה מישהו עצר ושאל לאן אני, וכשהוא ראה שאני לגבעת חביבה הסתבר שגם הוא נוסע לשם. הסתבר שהוא י"ג מגזית, בגרעין בירושלים. והוא לקח אותי עד לגבעה.
בגבעה הייתה עוד הסתבכות - הוא נכנס בכניסה הראשית, והסתבר שהיה צריך להכנס במקום אחר. אני כבר ירדתי שם והתקשרתי לאורי, אבל הוא עדיין לא היה בבית. ניסיתי לתפוס טרמפים החוצה מהגבעה למצר, אבל כמעט לא יצאו משם מכוניות בכלל. בסוף היה לי מזל ומישהו נסע לכיוון. הוא גם הסכים להכניס אותי למצר, ואחר כך הסכים לקחת אותי לבית של אורי. בסוף הסתבר שהוא פשוט שכן שלו מהבית ליד. בכל מקרה, היה לי יופי של מזל.
אחרי הכנס אורנה החזירה אותי עד לצומת גזית. בחושך היה קצת קשה למצוא איפה הם התמקמו ללילה, אבל בסוף מצאנו אותם מתחת לעץ צמוד לכביש. המקום הכי גרוע באיזור, ללא ספק. הקמתי את האוהל ונרדמתי.

יום 8: מפארק שוייץ למצפה אלות

בבוקר ירדנו לנו לכיוון הכנרת מפארק שוייץ, והגענו למושבה כנרת. אני חיכיתי לאחרים בבית הקברות, אבל בגלל שהוא לא לגמרי על השביל, הייתי חייב לחכות על הכביש כדי שיראו אותי.
אחרי שאורי, טל ויערה הגיעו החלטנו לקפוץ למכולת ולקנות קצת אוכל בינתיים. טל ואני עלינו לשם, וקצת אחרי שחזרנו גם תמר ונטלי הגיעו. נכנסנו לבית הקברות, וגם הלכנו לחוף הכנרת והתרחצנו קצת. אחרי ארוחת בוקר שם אני חזרתי לבית הקברות בשביל לחכות לעמוס וטלי, ומצאתי אותם שם. התקשרתי בחזרה לחוף לאמר להם שלא צריך לחכות להם עם האוכל
מבית הקברות המשכנו דרך הירדנית ועד לנחל יבנאל. היה שוב פעם יום ממש חם, ומשום מה השביל הולך לאורך הנחל למעלה, בשביל השחור, במקום לאורך הנחל למטה, בשביל הירוק. בטח באמת צבי גילת.
בנקודה שבה השביל שובר שמאלה ולמעלה מהנחל אורי ואני מצאנו איזה צל קלוש של עץ וחיכינו לשאר. כשכולם הגיעו עשינו ארוחת צהריים. חברה של טל אמורה להביא לנו מים למפגש של השביל עם השביל האדום מחוץ לנחל, אבל היו לנו עוד כמה שעות עד שהיא תגיע לשם.
כשעמוס וטלי הגיעו לשם עמוס מצא תוך שתי דקות מקום עם הרבה יותר צל, אז עכרנו לשם ובכלל התעפצנו.
בשעה 15:00 אני רצתי למעלה בשביל לפגוש את תאיר, חברה של טל עם המים. היא באה גם עם אחיה הקטן, והם חיכו למעלה לטל. לקח להם עוד קצת זמן להגיע, אבל בסוף כולם באו לשם ומילאו את המים שלהם, ונשאר לנו רק לעלות למצפה אלות.
העליה מהשביל האדום הייתה קצת תלולה, והגעתי לאיזה מצפה מעל לכינרת שחשבתי בהתחלה שהוא מצפה אלות. בדיוק כשהבנתי שהוא פשוט לא צופה על הכיוון הנכון כל השאר הגיעו, והמשכנו הלאה עוד טיפה למצפה. לא הייתה עוד עליה רצינית משם, עד שהגענו למצפה עצמו, שיש בו איזה שאריות של מגדל שמירה צבאי.
הספקנו להתמקם שם (לא פשוט להקים את האוהל שלי ברוחות מטורפות), ולהתחיל לחשוב על ארוחת ערב כשעמוס וטלי החליטו שהם ימשיכו עד לעין אולם ללילה. בדיוק אז הגיע איזה ג'יפ ועמוס שאל אותו מה הסיפור והוא אמר שהם הולכים לעשות שם מסיבת טראנס כל הלילה.
החלטנו לארוז את הכל ולזוז גם כן, אחרי שנאכל את הקוסקוס (יצא טעים מאוד, על הכהליה). אחרי שסיימתי כבר לקפל את האוהל שלי (לא פשוט גם לקפל את האוהל שלי ברוחות מטורפות) הגיע עוד ג'יפ עם פקח ושאל אותנו אם אנחנו ישנים שם הלילה. כשאמרתי שכנראה שלא, בגלל מסיבת הטראנס, הוא הלך לדבר עם החבר'ה מהג'יפ הראשון.
אנחנו בינתיים תיכננו איך נתחמק מלשלם קנס על לינה בשמורת טבע, שלא ידענו ובלה בלה בלה. כשהוא חזר הוא אמר לנו במפתיע שאין שום בעיה שנישן שם, ושאין גם שום מסיבת טראנס הלילה. ושאם נשמע יריות אז נוגיע לו (צדים שם חזירי בר וזאבים)
אז נשארנו שם. להקים את האוהל ברוח מטורפת זה לא פשוט, כאמור.

יום 7: ממגדל לפארק שוייץ

בבוקר כשיצאנו לדרך אני הלכתי חזרה דרך עין נון בשביל שאני אוכל לדגום את כל השביל. מסתבר שהוא עובר בדיוק ליד המכולת שבה שאלנו בערב הקודם איפה אפשר לישון, אז כשעברתי שם על השביל בדרך חזרה ראיתי את השאר בדיוק מגיעים מהחוף. ההליכה אחר כך הייתה קצת בין מטעים, והלכתי עם תמר, עד שהגענו מתחת לארבל והתחלנו לעלות. העליה הייתה קשה, בעיקר בכל הקטעים שממש צריך להאחז בכל מיני ידיות מהסלע ולעלות צעד אחרי צעד. זה היה הרבה יותר כייפי מסתם ללכת על דרכי עפר.
למעלה התרסקתי מתחת לעץ היחיד שיש שם, ופגשתי שם את טל ויערה. הן המשיכו הלאה אחרי קצת זמן בשביל שיהיה להן זמן בטבריה לקנות נעליים חדשות. יותר מאוחר באו כל השאר ואכלנו שם ארוחת בוקר. אפילו פלוטו טיפס כמעט את כל העליה לבד, חוץ מאיזה שלושה מקומות שאורי ונועה היו צריכים לעזור לו בהם.
בדיוק לפני שזזנו מהעץ על הארבל איזה מסוק טס אולי 5 מטרים מעלינו. היה נחמד.
מהארבל ההליכה הייתה די קלה, קצת למטה לכיוון כפר חיטים. הגענו לבית הקברות שם ומילאנו מים שוב, אבל אחר כך התחלנו להתבלבל והלכנו מערבה לאורך הכפר במקום דרומה. חזרנו לאורך הכביש עד שפגשנו את השביל שוב, ואז המשכנו לתוך מצפה.
כשהגענו לרחוב ספיר בטבריה עלית פגשנו את עמוס וטלי שכבר ישבו שם בתחנת הדלק. יש שם כזאת מכולת קטנה עם איזה שש מחברות שביל ששביליסטים כתבו בהם לפנינו. בעל המכולת, אילן, מאוד נחמד, ואנחנו פשוט שרצנו אצלו כל הצהריים. הורדנו נעליים, אני גם עשיתי כביסה בשירותים שם למכנסיים ולחולצה שלי. קראנו עיתון, וחיכינו לטל ויערה.
כשהן חזרו עם הנעליים החדשות שלהן, נכנסנו לשיפודיה שהייתה שם. בהתחלה הציעו לנו "דיל" של 60 שקלים לעיסקית עם שלושה שיפודים, וצ'יפס וסלטים חופשי. יותר מידי כסף לכולנו. בסוף כל אחד קנה פיתה עם שיפוד וזהו. לי זה היה יותר ממספיק.
בדיוק לפני שיצאנו להמשך הדרך אני גם קפצתי לבנק עם מונית בשביל להוציא כסף. היה לי לא נעים להכנס למונית עם כל הסירחון שבטח הפצתי מסביבי...
הדרך מטבריה עלית לפארק שווייץ הייתה קלה ודי ישרה. ההליכה בתוך הפארק גם מאוד נעימה, והנוף למטה יפה.
עצרנו בחניון הראשון שראינו, אבל עמוס וטלי טענו שיש מקום יותר מוצלח ממש קרוב. המשכנו קצת הלאה והגענו למקום התצפית.
בערב ניסינו להכין אורז בסיר הענק של עמוס. זה לקח שנים, ואני נשברתי לפני הסוף ואכלתי אותו קצת לא מוכן. חבר של נועה בא לקחת אותה ואת פלוטו והביא לנו בקבוקי מים, ואחר כך גם חברה של טל באה לבקר אותה, וחבר של אורי לקח אותו להסתובב קצת, לא לפני שהוא השאיר לנו קצת שניצלים.
אני עשיתי טיפה טאי צ'י שם, ודיברתי על זה עם מישהו שישב שם באוטו ודיבר עם חבר שלו. אחר כך גם עמוס דיבר איתם וקבע להתארח אצלם בנצרת כשהם יגיעו לשם. לי זה נראה עדיין קצת מוזר.

יום 6: מנחל עמוד עליון למגדל

יום של סיוט לא קטן.
היום התחיל די טוב, כשיצאנו ב 6:20 בערך מהחניון, ונכנסנו לנחל עצמו קצת אחר כך. היה קריר ומוצל, והשביל היה מעניין ולא סתם הליכה על איזה דרך עפר. ראיתי חזיר בר לצד השביל באיזה מקום, וזה היה קצת מפחיד...
לארוחת בוקר אכלנו מרק ברוקולי עם הרבה לחם לא הרבה גיוון. התוכנית הייתה להגיע לקדרים ולקחת את ה"הטמנה" שאחות של אורי אירגנה לנו במפגש של השביל עם הכביש.
קצת אחר כך גם התחיל להיות יותר מעניין, עם סולמות והליכה בין בולדרים וסלעים. אני הצלחתי לעקם את הקרסול שלי טוב טוב (דווקא בקטע יחסית ישר ופשוט), ואחרי שישבתי כמה דקות בכאבים, וחלמתי על להגיע לקדרים בשביל לברוח הביתה בצרחות, הצלחתי להמשיך לקרטע הלאה. הכאבים עוברים אחרי כמה דקות של הליכה.
היום נהיה ממש חם בינתיים, והצל די נעלם.
אורי ואני הגענו לצומת קדרים, ואז הסתבר שהמים נמצאים במפגש של השביל השחור עם השביל (איזה 150 מטר מערבה). התקשרנו לעמוס כדי שיצא לכביש שם, וטלי והוא באמת מצאו את הבקבוקים. משום מה הם החליטו לתפוס טרמפ גם לקדרים בשביל לקנות אוכל. אורי ואני השארנו את התיקים ליד הכביש והלכנו להביא את המים, ואז חיכינו עם כולם מתחת לכביש עד שעמוס וטלי יחזרו. הם לא חזרו לשביל במפגש עם הכביש, והיינו צריכים לסחוב את המים בשבילם עוד כמה מאות מטרים בהמשך השביל.
יותר מאוחר עצרנו באיזה צל מתחת לכמה עצים, ואכלנו שם ארוחת צהריים. נקניק ולחם, בעיקר. אבל עמוס וטלי הביאו גם רוגעלך מקדרים. ישנו שם גם קצת, אבל אני רציתי לזוז כבר מוקדם בגלל שכאבה לי הרגל, ואז כבר די כולם התחילו לזוז גם. המשך הנחל היה קשה ומעצבן כמו מקודם. חם בעיקר. פגשנו כמה מטיילים אחרים שגם סבלו מהחום. גם המוביל הארצי והעמוד עצמו לא הצליחו להרשים אותי, ורק כשיצאנו מהנחל סוף סוף ראיתי את הסוף. חיכינו לעמוס ולטלי מתחת לכביש 8077, ובסוף גילינו שהם נמצאים למעלה ומנסים לשנורר מים מרכבים חולפים. הם גם הצליחו אחרי כמה זמן.
יצאנו משם כשכבר היה פחות חם ונורא, וניסינו להגיע לעין נון ליד מגדל. כשהגענו לשם ראינו שהמקום מטונף לגמרי והחלטנו למצוא מקום לישון על הכנרת. שאלנו במכולת שליד צומת מגדל, והמוכר אמר לנו פשוט לחתוך ישר לחוף.
החוף עצמו היה נחמד מאוד, ואיך שהתחלנו להתמקם שם אחות של אורי, נועה, הגיע והביאה לנו סיר ענקי מלא באורז עם ירקות. היה ממש מעולה. קיבלנו גם יופי של שוקולד מהמפעל של ורד הגליל. נועה גם באה עם פלוטו, הכלב הכוכב שלה.
אני התרסקתי מוקדם בתוך האוהל וישנתי לא רע על החול הרך.

יום 5: מחרבת חממה לחניון נחל עמוד עליון

בבוקר יצאנו בשש וחצי והתחלנו לעלות את המירון. העליה לא הייתה כל כך קשה - קצת ארוכה ומשופעת, ולא תלולה. למעלה השביל מקיף את הבסיס ואת כל ראש ההר, עד שהוא מגיע לחניון הפיסגה.
פגשנו למעלה את "הקבוצה השניה", שישנו שם בלילה וחגגו עם הרבה בשרים שהם קיבלו מכל מיני מקומות, ואכלנו ארוחת בוקר מתחת לכילה. קצת צפוף, אבל הצרעות היו שם בכל מקום. קיבלנו גם קצת שאריות בשר בדיוק לפני שהמשכנו הלאה.
אחרי העליה באה הירידה, שהייתה גם לא מאוד קשה. הגענו עד לחניון העיקול למטה, וטל ואורי קפצו למירון לעשות קניות.
זזנו מהחניון והתחלנו להכנס לכיוון נחל מירון. אחרי כמה זמן הגענו לעין יקים, ושם עצרנו והתרחצנו בבריכה, ואכלנו צהריים. רצינו להמשיך, אבל פקח תפס אותנו ואמר לנו שאנחנו לא יכולים להיות בשמורה אחרי 17:00, ואין לנו סיכוי להגיע עד לקדרים בזמן. הסתובבנו ועלינו בחזרה לחניון נחל עמוד עליון.
טלי כמעט התערבה עם המוכר שם בקיוסק על 4 ארטיקים שהיא תצליח לאכול אותם תוך שעתיים, אבל בסוף הוא הודה שהוא לא יכול להתערב על זה בכלל. דווקא היה יכול להיות נחמד.

יום 4: כביש 899 לחרבת חממה

יצאנו מאוחר מיראון בגלל שהכביסה לא התייבשה בלילה. הרבצנו גם ארוחת בוקר של סלט פירות ממש מצויינת. לקח המון זמן לתפוס טרמפים מהכביש בחזרה לשביל, אבל בסוף כמה מכוניות עצרו לנו.
התחלנו ללכת בסביבות 10:20 בבוקר, ואכלנו גלידה מגזלן בהתפצלות עם נחל גוש חלב. טל, נטלי, עמוס וטלי הלכו משם לכיוון עין עלווה וגוש חלב. אורי, יערה ואני המשכנו על השביל לכיוון הר מירון.
על השביל עצרנו להפסקת צהריים אחת בצל, ואז הגענו קצת לפני 16:00 לבית ספר שדה הר מירון. ישבנו ליד חדר השביליסטים שם (25 ש"ח לאדם ללילה, כולל מיטה, שירותים ומקלחת), וחיכינו לשאר שיגיעו בשביל שנוכל לעלות את ההר עוד באותו היום. התוכנית הייתה שכל השאר יגיעו עד איזה 16:30, ואז נעלה את המירון ונישן למעלה. זה לא עבד...
בינתיים תמר הצטרפה אלינו בהמתנה, אבל שאר הקבוצה הגיעה לביס"ש הר מירון רק קצת לפני 19:00, אז הלכנו רק עוד טיפה עד לחרבת חממה, והתרסקנו שם בחניון. היו שם מלא חזירי בר, ושתי מטיילות אחרות ברחו בחזרה לביס"ש והשאירו לנו את האוהל שלהן (טל, יערה ואורי ישנו בפנים).
אכלנו עוף מבושל בפלפלים ובצל לארוחת ערב. הרבה עבודה קשה (של עמוס בעיקר), אבל היה טעים מאוד.

יום 3: מצודת ישע לכביש 899

בבוקר עברנו ליד הריסות נבי יושע. צילמנו גם כמה שפני סלע על איזה עץ, אבל לא נראה לי שיצא משהו מהתמונות האלה.

הלכנו לנו שאננים לכיוון קרן נפתלי, כי ידענו שהשביל עובר רק ליד ולא מטפס עד למעלה. היה ממש כיף לגלות שטעינו, והשביל עושה דוך ישר לשפיץ של הקרן. הכי טוב היה לעצור לארוחת בוקר שם למעלה, וכרגיל להיות מותקפים על ידי צרעות מעצבנות. שיציקו למישהו בגודל שלהן.

למעלה גם פגשנו בשני ילדים (לפני גיוס), שחיכו למעלה לחברה שלהם שנשרכה מאחור. הם כל הזמן אמרו שהיא נראתה להם במצב ממש לא טוב, אבל הם לא הלכו אחורה למצוא אותה ולעזור לה. שמקים. אחר כך הם גם המשיכו הלאה בלעדיה.

ירדנו מהקרן, ועצרנו בבית האריזה שמתחתיה. מילאנו מים וקיבלנו אגסים מצויינים. זה היה ממש כיף.

משם השביל יורד טיפה דרומה ואז נכנס לנחל דישון. בכניסה לנחל עשינו צהריים. תחת מתקפת צרעות, כרגיל. השביל ממשיך צפון מערבה לאורך הנחל. עצרנו מתחת לעליה לישוב דישון, וטל ואני עלינו לישוב בשביל למלא בקבוקי מים. זחלנו מתחת לשער בפעולת קומנדו מסוכנת, ובסוף גם מצאנו ברז בישוב. לא פגשנו שם אף אחד.

בסוף היום הגענו לביש 899, והתחלנו לתפוס טרמפים לקיבוץ יראון. שלמה המלאך אמר שזה יהיה קל וכל אחד יעצור לנו, אבל זה לקח טיפה יותר זמן. הכביש גם די ריק.

בקיבוץ הגענו לחדר השביליסטים. מזל שהתקשרנו אתמול - היו עוד 11 שביליסטים בקיבוץ, אבל הם קיבלו לישון בחוץ על הדשא. גם לא רע כל כך, אבל עדיף בחדר. התקלחנו ועשינו כביסה מאולתרת בכיור, והלכנו לחדר האוכל. הארוחה הייתה מצויינת - הכנתי לעצמי סלט ענקי עם מלא קוטג', וגם קצת פסטה בצד. תענוג.

אחר כך גם הלכתי לפאב, אבל ברחתי משם מהר אחרי בירה אחת והתרסקתי לישון.

יום 2: עין רועים למצודת ישע

בבוקר יצאנו להליכה לאורך רכס רמים. היה די חם, ולא תמיד היה צל. הנופים לפחות היו יפים, אל עמק החולה והגולן ממול. כמה פעמים ניסינו לעצור באיזה צלון מסכן, וישר הצרעות עלו עלינו. אני ברחתי משם בצרחות נשיות.

בחוות רועים מצאנו את מיכל המים. מקום מאוד נחמד - מים בדיוק איפה שצריך אותם. עשינו שם גם צהריים מתחת לעץ, ודיברנו על נושאים חשובים ביותר. התקשרנו גם למלאך השביל ביראון, ושריינו לעצמנו מקום למחר.

אחרי עוד הליכות על דרכי עפר, ועליה לכביש 886, השביל ירד דרך נחל קדש, ואז שוב אלה בערוץ דרומי אליו. זה היה קטע די כייפי של לטפס מעל ומסביב לבולדרים. סוף סוף משהו שונה. בסוף הגענו למצודת ישע (מצודת כ"ח) לעצירת הלילה.

גם הערב היו רוחות די חזקות שהפריעו לי להקים את האוהל, וגם להכין ארוחת ערב. נצמדנו לקיר שליד האנדרטה בשביל לישון, אחרי שאלכנו כמה מנות קנור.

יום 1: קיבוץ דן לעין רועים

בבוקר קמנו כולנו הפוכים מהלילה הקצר. הכנו תה על הגזיה של עמוס, וסינג'רנו אחד מ"הקבוצה השניה" שיצלם את כולנו לפני ההתחלה בכל המצלמות. עכשיו יש מיליון תמונות זהות של כולנו מסתובבות להן בעולם...

עברנו את בית אוסישקין ושמחנו לגלות שהשביל עובר דרך שער נעול. היה ממש נחמד להתחיל את הטיול בטיפוס על השער. אני רק מדמיין כמה שזה כיף לסיים ככה את השביל.

ההתחלה הייתה קלה ועברנו בכמה דרכי עפר עד שהגענו לשמורת נחל שניר. מעצבן שעל ההתחלה צריך לשלם 15 ש"ח בשביל להמשיך בשביל, אבל מילא. בפנים עצרנו ליד המפל הקטן ואכלנו ארוחת בוקר עם קצת תותי יער וענבים שקטפנו בדרך. המים היו ממש קרים.

אחר כך המשכנו שוב לאורך דרכי עפר וכבישים שקטים, ועצרנו לצהריים במטע שזיפים. רבצנו שם כמה זמן, ואורי וטל חזרו אחורה בשביל למצוא את המפה שהם שכחו בעצירה הקודמת. גם "הקבוצה השניה" עצרה שם, ויצאה לפנינו.

הגענו סוף סוף לאריה השואג בבית הקברות של תל-חי. יש שם גם מצבה לזכר המילואימניקים שנהרגו שם מהקטיושה במלחמת לבנון ה-2. עשינו גם שם עוד איזה עצירה קצרה (כמו בכל בית קברות בארץ - יש שם מים), והמשכנו לעלות לרכס רמים.

מבית הקברות יש ירידה קטנה לאורך גן הפסלים, ואז עלינו לרכס והלכנו עליו דרומה על כל מיני שבילי 4*4.

הגענו בסוף לעין רועים. הנביעה יפה, אבל המים לא לשתיה. היו שם גם רוחות מטורפות בהתחלה, אבל הן נרגעו כשהערב ירד.

אחרי שאכלנו שתי מנות של קנור, נשארנו עדיין קצת רעבים. הכהליה שלי מפשלת - יש נזילות מהצדדים, אז הכל בוער מהר ולא חם מספיק.

אמא של אורי באה לבקר אותנו עם חברה שלה, והביאה לנו מים למחר, ופיצות וקובה. הכל היה טעים מאוד. דרך טובה לסיים את היום הראשון.